הייתי בהר הגבוה בסיני

20/07/2026

עשיתי זאת!

ולפני שאני ממשיכה, זהו לא פוסט של טפיחה לעצמי על השכם ואגו וגם לא של חיבוק והאדרת שמי הגדול .

זו לא המטרה בזמן הזה שאני משקיעה בכתיבה .לגמרי לא

אני כותבת מזמני ומליבי רק כדי וכי אני מאמינה באמונה שלימה שאפשר, תמיד, להתקדם, לשנות והכי חשוב לא לוותר על לרצות ולחלום ואם יש מי שהמילים האלה ידברו אליה ולא ייעלמו בשטף הפוסטים – אני את שלי עשיתי

הגשמתי חלום וכמיהה של הנשמה

 (באמת שאני לא מבינה כלום ובטח לא את הכמיהה הזו שלוותה בטיפוס על הרים תלולים, לינה על האדמה והשרותים –אין מה לדבר על זה )

הגשמתי חלום רב שנים

של לכבוש פסגות שנראו לי בלתי עבירות

ואולי הוא התחיל בטיולים בארץ הקודש שאף פעם לא טיילתי .

או בטרקים במזרח שהסתכמו באחד עם חרדה קיומית .

ודרך השנים שהייתי כבדה בגוף ובנפש.

והשנים שהגוף השיל את כל המשקל העודף אבל הנפש רק התחילה לעבוד על זה.

'בקלות ובקלילות, בחיוניות בשמחה ובשפע" – דרך המנטרה הזו פסעתי.

 דרך שבילי הקונסטלציה המשפחתית – פורמת כל כבדות ודפוס משפחתי מצד אבא ואמא – כי הרי זה לא התחיל בי

משלבת כל טכניקה שלמדתי אי פעם. מעפעפת את דרכי בביו אנרגיה, עולה לגלי תטא עם התטא הילינג ויוצרת חוויות חדשות. לוחצת על נקודות האקסס בארס, מתכנתת את עצמי מחדש בכל רגע. טופחת על מרידיאנים. מנכשת עשבים שוטים בחצר ובנפש בכל בוקר עם ימימה אביטל, מתבלת עם רבי נחמן שמזכיר לי כל רגע בלחישה – ובסוף מצאה! את תמצאי את האבידה ואני גם בת מלך שעשויה מאבנים טובות. עוד רגע קט.

דרך יציאת הורי מהעולם בסמיכות אחד לשני. הבית הפיזי שלהם שאיננו והבית שלי שממשיך להיבנות. בזכותם וברכתם.

ודרך שביל ישראל  בהנהגת הקוסמת שמחה דר פרלמן

והכי חשוב לולא הקדוש ברוך עוזרו! אינו יכול לו!! ממנו הכל!!. הכוחות כולם, הטכניקות כולם- הכל ממנו

אז איך טכנית הגעתי לרגע הזה? טיפים בבקשה?

זה באמת לא להתייאש. כי מה זה משנה כמה זמן זה לוקח, כל עוד אנחנו בדרך – בדרך הנכונה.

והחלום התחיל לפני כמה שנים . החלום הזה שבו אני לובשת את חולצת הנצחון על ההר הגבוה

וכדי להגיע לשם בחרתי "להתחיל בקטן ולתמיד" .

זכיתי לצעוד כל חודש בשביל ישראל. שברתי פחדים. למדתי ללכת עם מקלות הליכה. למדתי שאני יכולה גם לשהות ולהרגיש בנוח בחבורת נשים שאף אחת מהם לא הכרתי בתחילת הדרך .

למדתי להרגיש דרך הגוף את ההיסטוריה וגאולוגיה של אדמת הקודש.

לאט קיבלתי את היכולת הפיזית וטכנית לעלות אל ההר ולהתמודד עם כל הפחדים שעלו והיו והיו מהם הרבה , לא היה פחד שלא עברתי דרכו לפני ההר. ניצחתי .ואנצח.

והגעתי .כי שמה האלוקים.

ובאמת יש משהו מיוחד כל כך בהר הגבוה. האנרגיה, הריפוי. הרגשתי עטופה ברחם של רחמים וריפוי. הרגשתי איך כול הנשים שהתקבצו יחד עם שמחה קשורות בחוטי זהב של רצון . הרגשתי איך התהליך שלי משפיע על כל הנשמות ונפשות שתלויות בי (זה עדיין לא פותר את שמעון מלעלות גם אל ההר!)

אז הגשמתי חלום ועליתי ופגשתי את  ההר (בונה על פגישה גם בשנה הבאה )

ותודה להר

 ותודה לנשים המופלאות שהיו שם איתי  ונתנו לי להאיר וגם להעניק להן קצת ממתנת הקונסטלציה  

ותודה לשמחה היקרה

ובאמת בימים לא פשוטים אלה , לפני תשעה באב שבו תחושת חורבן הבית היא כל כך מוחשית.

לבנות את עצמנו –כנשים,כאנשים. להשפיע מהטוב – זה בניין אמיתי. 

ועשו לי מקדש. ושכנתי בתוכם.